פסק-דין בתיק ת"א 44262-03-11

1.         לפניי בקשת הנתבע 3 לדחיית התביעה על הסף.

2.         הבקשה הומצאה לב"כ התובעים ביום 29.1.12, אך לא הוגשה תגובה.

לאחר שב"כ הנתבע 3 ביקש החלטה בהיעדר תגובה, ב"כ התובעים הגיש בקשה למתן ארכה להגשת תגובתו עד ליום 20.3.12. באותה בקשה צוין כי יכול שיש מקום לתיקון כתב התביעה ועריכת שינויים מתבקשים.

            בהחלטתי מיום 7.3.12 ניתנה ארכה להגשת התגובה עד ליום 18.3.12, אך תגובה כזו לא הוגשה, אף לא עד היום.

3.         די היה בדברים האמורים כדי לבסס מתן החלטה בהתאם לבקשה, אלא שמאחר שעסקינן בבקשה לדחיית התביעה, מצאתי לנכון לפרט את עיקרי הדברים.

4.         התביעה הוגשה במקורה כתביעה כספית בסך 775,854 ש"ח שעניינה הפרת זיכרון דברים שנחתם בין התובעים (להלן: עשת) לבין הנתבעים 1 - 2 (להלן: יפה), למכירת ביתם של עשת.

            לפי כתב התביעה, עשת פנו לנתבע 3 (להלן: הנתבע) לקבלת שירותי תיווך למכירת הבית.

            ביום 23.3.04 נחתם זיכרון דברים בין עשת לבין יפה, למכירת הבית (להלן:  זיכרון הדברים).

            זיכרון הדברים בוטל על ידי יפה, למחרת חתימתו, לאחר שהתברר להם כי על הבית מונה כונס נכסים עובר לחתימתם (מכתבם צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

            בעקבות פניית יפה, עשת החזירו ליפה את זיכרון הדברים ואישרו כי אין בידם עותקים נוספים של אותו מסמך.             מכתבו של מר עשת, ליפה, מיום 20.3.05 (שצורף לכתב ההגנה של יפה), מאשר כי למעשה זיכרון הדברים בוטל בהסכמה.

            בכתב התביעה, עשת טענו כי זיכרון הדברים הופר על ידי יפה באופן חד צדדי וכי לא הייתה ליפה כל סיבה עניינית שלא לקיימו.

            באשר לנתבע, עשת טענו כי הוא הפר את הסטנדרט הסביר של מתווך, כאשר לא בדק טרם קבלת הבית לטיפולו את מצבו של הבית מבחינה משפטית.

5.         מכתבי ההגנה שהגישו הנתבע ויפה התבררו הדברים הבאים:

            הנתבע תבע את עשת בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, ת"ק 761-05, לתשלום דמי התיווך.

            בפסק הדין מיום 14.5.05 קבע בית המשפט שזכאותו של הנתבע לדמי התיווך השתכללה מעת חתימת זיכרון הדברים, ואין נפקא מינה לכך שזיכרון הדברים בוטל.

            באותו עניין, בית המשפט דחה את טענתו של עשת לפיה גילה את דבר מינויו של כונס נכסים לבית רק לאחר חתימת זיכרון הדברים וקבע כך:

                        "בית המשפט דוחה את טענת הנתבעים (עשת) כאילו לא ידעו על רישום הערת אזהרה על הנכס שביקשו למכור וכי גילו את הדבר רק למחרת חתימתם על זיכרון הדברים. בית המשפט קובע שטענה זו אינה עומדת במבחן הדין והסבירות...

                        בית המשפט מקבל את גרסת התובע (אזולאי) שהנתבע (עשת) הסתיר מפניו ומן הסתם מן הקונה המיועדת של הנכס (יפה) שהוא ידע על רישום הערת האזהרה על רכושו."

            תביעת הנתבע דכאן לתשלום דמי תיווך, התקבלה באותו עניין.